וירוס שגורם למחלת ילדים המאופיינת בפריחה. בהריון עשוי לגרום לפירוק כדוריות דם של העובר (אנמיה המוליטית).
לגישתי, כשיש חשד להדבקה אז יש לבצע בדיקת נוגדנים לוירוס בדם האם ("סרולוגיה לפארוו|). נוכחות נוגדני IGG - מעידה על חשיפה בעבר ומוכנות של המערכת החיסונית להתמודד עם הוירוס בעתיד ("מחוסנת"). נוכחות נוגדני IGM מעידה על חשיפה לאחרונה, מה שמצריך בירור לגבי הדבקת העובר ואפשרות של אנמיה עוברית.
ניתן לזהות אנמיה עוברית על ידי בדיקת מהירות זרימת דם בעורק ה MCA (עורק המוח המרכזי), כאשר יש יחס בין מהירות הזרימה לבין חומרת האנמיה (דם דליל נע מהר יותר). בשלבים מאוחרים יותר, האנמיה מביאה לירידה בתפקוד לב העובר ולהופעת בצקות נרחבות ("הידרופס"), ובהמשך אף לכשל לבבי. מטרת המעקב והזיהוי המוקדם של האנמיה היא על מנת לטפל עוד טרם הופעת הבצקות הנרחבות.
הטיפול נעשה על ידי עירויי דם תוך רחמיים למערכת הדם של העובר.
חשוב לציין שרק מקצת ממקרי ההדבקה העובריים מגיעים לחומרה כזו המצריכה מתן עירויי דם.
בפועל, כמו עם שאר המחלות הויראליות העשויות להשפיע על ההריון ושכיחות אצל ילדים בגילאי הגן, כלי ההתמודדות החשוב ביותר הוא המניעה המקדימה. כלומר, שמירה על הגיינה, רחיצת ידיים לאחר מגע עם רוק ושאר הפרשות. המנעות ממגע עם ילדים חולים.
אין המלצה בספרות לביצוע בדיקת סקר לכל האוכלוסיה לנוכחות נוגדנים לפארוו. אני נוטה לשלוח בדיקות בשאלה להדבקה כאשר יש סימני בצקת/אגירת נוזלים אצל העובר, או כאשר היתה חשיפה לילד חולה ולא ידוע הסטטוס החיסוני של האם. לאחרונה בדיקת הסרולוגיה לפארוו וירוס נכנסה לשגרה של הבדיקות בתחילת ההריון (לפחות בחלק מהקופות). ייתכן שיש לכך תועלת, כאשר מקבלים תשובה שהאישה נחשפה בעבר ויש לה נוגדנים ("מחוסנת") כך שלא צריך להבהל ולערוך בירור דחוף במקרים של חשד לחשיפה לילד חולה.
Comments